תוכן

ד) ונחזור לענין ראשון, כי או"א היו בתחלה פב"פ, כי נמשכו להם מוחין מן הכתר הנקרא א"א כנז"ל. והנה הבחי' הגורמת להם העמדה וקיום להתקיים עמידתם פב"פ, היתה מציאות הז' מלכים הנז', שהיו בתחלה במעי אימא, ושם היו לה בבחי' מ"ן שלה, כי זה הכלל הוא, שלעולם הבנים הם בחי' מ"ן של אימא, ובעוד שאלו הז' מלכים היו במעוי דאימא, העלו שם מ"ן, וגרמו זווג לאו"א, כי נמשכו להם המוחין הנז', והוחזרו פב"פ כנז', ואז נזדווגו יחד, כדי להוליד ולהוציא אלו השבעה מלכים לחוץ. והנה כאשר יצאו אלו המלכים, אם לא נשברו ונשארו קיימים, היו מעמידים בחי' העמדת או"א פב"פ, והיו מועילים ומשמשים להיותם בחי' מ"ן שיש באימא, אעפ"י שנולדו ויצאו לחוץ. אבל כיון שאלו המלכים נשברו ונפלו, ולכן גם או"א נפלו מהם בחי' האחורים שלהם, אשר היא גורמת להם היותם עומדים פב"פ כנז"ל, ואז חזרו אחור באחור, לפי שאין להם עתה מי שיעורר בהם בחי' מ"ן, כדי לקיים עמידתם פב"פ. והנה ודאי הוא שלא נגמר לרדת אחורי או"א, עד שנגמרה שבירת כל שבעה מלכים. ובכל שבירת מלך אחד, היה גורם קצת ירידת אחורים דאו"א, וכמו שנבאר עתה בע"ה.